בין שתי היבחנויות באמירנט חייבת לחלוף תקופת צינון של 35 יום לפחות, כשהספירה מתחילה ביום שלמחרת הבחינה הקודמת.
ניסיון להיבחן לפני שחלף הזמן הזה לא רק שלא יצליח – הוא עלול לעלות לכם כסף וזמן: הבחינה נפסלת, הכסף לא מוחזר, והשעון מתאפס מחדש.
אין הגבלה על מספר הפעמים הכולל שניתן להיבחן באמירנט לאורך זמן – אפשר תיאורטית לגשת שוב ושוב, כל עוד עומדים בכללים. אבל בין בחינה לבחינה חייבת לחלוף תקופת צינון של 35 יום לפחות. הכלל הזה לא שרירותי: הוא נועד לשמור על אמינות המבחן האדפטיבי ולמנוע מצב שבו נבחנים מנסים "לפצח" את המבחן על ידי היבחנות חוזרת ונשנית בטווח זמן קצר מדי, כשההיכרות עם הפורמט – ולא שיפור אמיתי ברמת האנגלית – היא זו שמשפרת את הציון.
אזהרה
נבחן שמגיע לבחינה לפני שחלפו 35 יום מהבחינה הקודמת – הבחינה שלו נפסלת מיידית. הכסף ששולם עבורה לא יוחזר, וספירת הצינון מתאפסת ומתחילה מחדש מתאריך הבחינה הפסולה, כלומר בפועל הוא מרחיק את עצמו מהמועד הבא במקום להתקרב אליו.
מכיוון שההרשמה עצמה לא תמיד חוסמת אוטומטית מועד שנופל בתוך תקופת הצינון, האחריות לבדוק את התאריך המדויק נשארת על הנבחן. הטעות הנפוצה ביותר היא ספירה "עגולה" – למשל הנחה ש-"חודש" שווה 30 יום – בזמן שהתקנה דורשת 35 יום מדויקים, נספרים מהיום שאחרי הבחינה. פער של כמה ימים בלבד יכול להספיק כדי לגרום לפסילה.
אם אתם שוקלים היבחנות חוזרת – למשל אחרי שהציון לא הספיק לפטור המבוקש – כדאי לנצל את 35 הימים לא רק כהמתנה אלא כתקופת עבודה ממוקדת: לאתר את סוגי השאלות שהיו הכי חלשים (השלמת משפטים, הבנת הנקרא, ניסוח מחדש, או שאלות הפיילוט) ולחזק אותם באופן שיטתי לפני החזרה למבחן, במקום פשוט לחזור על אותו תרגול.
שימו לב גם שמוסדות לימוד מתייחסים בדרך כלל לציון הגבוה מבין הניסיונות, אך המדיניות המדויקת משתנה בין מוסד למוסד – כדאי לוודא מול המוסד הספציפי שלכם לפני שמתכננים מסביב להנחה הזו.
ההגבלה חלה על מועד ההיבחנות עצמו, לא על מועד ההרשמה. חשוב פשוט לוודא שהתאריך שנבחר נופל אחרי שחלפו 35 יום מלאים מהבחינה הקודמת.
